בדיקת איכות של מוטות נחושת היא שלב מכריע בהבטחה שהם עומדים בדרישות לייצור תיל וכבלים, בעיקר על בסיס תקנים לאומיים כגון "מוטות נחושת לשימוש חשמלי" (GB/T 3952-2016).
פריטי הבדיקה העיקריים כוללים ניתוח של הרכב כימי ותכולת חמצן, הדורשים ספקטרומטריית פליטה פוטו-אלקטרית (למשל, YS/T 482-2005) כדי לקבוע את טוהר הנחושת ואת תכולת היסודות הטומאה. לפי GB/T 3952, דרגות T2 ו-TU2 דורשות תכולת נחושת וכסף של לא פחות מ-99.95%, ויש להן תקנות ספציפיות לגבי תכולת זיהומים כגון ארסן, ביסמוט, ברזל ועופרת. תכולת החמצן היא אינדיקטור מרכזי המבדיל בין מוטות נחושת -ללא חמצן וללא{12}}חמצן. מוטות נחושת ללא-חמצן דורשים תכולת חמצן של לא יותר מ-0.02% (לדוגמה, דרגת TU2 דורשת תכולת חמצן של לא יותר מ-0.0010%), בעוד למוטות נחושת דלי חמצן יש בדרך כלל תכולת חמצן של 200-400 ppm. בדיקת מאפיינים פיזיים כוללים בדיקת מתיחה (למשל, GB/T 228.1) כדי לזהות חוזק מתיחה והתארכות, ובדיקת פיתול (למשל, GB/T 239) כדי להעריך את הפלסטיות וההומוגניות של החומר. הליבה של בדיקת מאפיינים חשמליים היא מדידת התנגדות הנפח (ρ20) ב-20 מעלות, המהווה אינדיקטור מרכזי להערכת מוליכות.
בדיקה מטלוגרפית יכולה להתבצע על ידי מדידת גודל הגרגר הממוצע (למשל, YS/T 347-2004) כדי לצפות במבנה המיקרו של החומר. בדיקה חזותית מחייבת בדיקה האם משטח מוט הנחושת עגול, חלק ואחיד בממדים, וללא קמטים, כתמים, סדקים, תכלילים ופגמים אחרים המזיקים לשימוש בו.